צעירים ישראלים בלונדון: לבנות את החיים סביב העבודה

רוב האנשים מגיעים ללונדון מסיבה אחת שנכנסת לשורה. עבודה, רילוקיישן פנימי, תואר שני שהפך להצעה. הסיבה עובדת. הדירה מסתדרת, המשכורת נכנסת, הנסיעה למשרד הופכת לאוטומט. ואז מגיע יום חמישי ריק, ומבינים שהעבודה פתרה בעיה אחת ויצרה בשקט אחרת. זה מדריך לצעירים ישראלים ויהודים בלונדון, בערך הקהל שבין 25 ל-40, שהחלק המקצועי כבר מסודר אצלו והוא בונה את כל השאר מאפס.

החלק שלא כתוב במכתב ההצעה

ללונדון יש מוניטין של עיר שקשה להתחבר בה אחרי האוניברסיטה. המוניטין מוצדק, והסיבות מבניות ולא אישיות.

• קולגות הם אנשים נחמדים, וזה לא אותו דבר כמו חברים. תרבות העבודה הבריטית חברותית בשוליים, drinks ביום חמישי, מסיבת פרידה, שיחה טובה ליד המכונת קפה. אבל הקו בין חיי העבודה לחיים הפרטיים מסומן הרבה יותר חד ממה שאתם מכירים. אנשים יכולים להיות חמים לאורך כל היום ואז ללכת הביתה לחיים שאתם לא חלק מהם.
• העיר מתפזרת לחמישה כיוונים בשש. לונדון עצומה, כל אחד נוסע למקום אחר, והקפה הספונטני שעולה עשר דקות בתל אביב עולה כאן ארבעים. הספונטניות היא הקורבן הראשון של המפה.
• היומנים מתמלאים שבועות מראש. תציעו משהו ליום שלישי ותקבלו תאריך בעוד שלושה שבועות. זה נורמלי כאן וזו לא דחייה, אבל זה מאט מאוד את הרגע שבו חברות חדשה מגיעה לשלב של לקפוץ בלי להודיע.
• הרשת הקיימת שלכם נשארה שם. החברים שהיו נושאים אתכם דרך שבוע קשה נמצאים באזור זמן אחר, ושיחות וידאו שומרות על קשר בלי לשמור אתכם בתוך השבוע אחד של השני.

כמעט כל מי שנמצא במצב הזה חושד בשקט שמשהו אצלו לא בסדר. זה פשוט מצב ברירת המחדל של עיר ענקית, והפתרון זהה לכולם: מספר קטן של דברים שחוזרים אליהם שוב ושוב.

החדרים שנבנו בדיוק לשלב הזה

הבית הוא עמותה קהילתית לישראלים בלונדון, והיא בנויה כחמש קהילות משיקות כי החיים בגיל 22, 32 ו-42 צריכים דברים שונים. שתיים מהן נבנו לשלב הזה.

Young Professionals היא החדר הכי עמוס ובדרך כלל הראשון שנוחתים בו. ארוחות, drinks, מפגשי סופ“ש ואירועים לאנשים שבונים קריירה וחיים אישיים באותו הזמן, עם שאר הקהילה מסביב.

Tech and Business היא החצי המקצועי, ליזמים, אנשי תעשייה, מהנדסים וכל מי שבונה משהו. ערבי פיצ’ים, הרצאות וערבים שבהם השיחה באמת עוסקת בדבר שאתם תקועים בו. מי שמקים חברה ימצא את המפה המלאה במדריך שלנו ליזמים ישראלים בלונדון.

מתחת לשתיהן יושבות ארוחות שישי בדלת פתוחה, בישול ביתי ולא קייטרינג, שולחן שרק הולך ומתארך, ולהגיע לבד זה דבר לגמרי רגיל. הבית הוא קהילה תרבותית: מה שמשותף לכל מי שנמצא בחדר זה עברית או חיבור אליה, אותו אוכל, אותם חגים כלוח שנה משותף ואותו מרחק מהבית.

שאר הסצנה, בכנות

קהילה אחת לא אמורה לשאת את כל החיים החברתיים שלכם, וכדאי להכיר את מה שיש מסביב.

• JW3. מרכז הקהילה היהודי ב-Finchley Road הוא מוסד תרבות אמיתי, עם בית קולנוע, בית קפה ותוכנית מלאה של הרצאות, סרטים, סטנד-אפ, חוגים וערבי אוכל. לקנות כרטיס ולהתיישב זו אחת הדרכים שדורשות הכי פחות אומץ להיכנס לחדר.
• Meetup ואתרי הלוחות. שווה לחפש, עם ציפיות מכוילות. חלק מהקבוצות פעילות ומנוהלות היטב, ולא מעט מהן הן דף שמישהו פתח בהתלהבות והפסיק לתחזק. תבדקו מתי היה האירוע האחרון בפועל לפני שאתם בונים ערב שלם סביבו.
• רשתות מהאוניברסיטה. אם למדתם כאן, החבורה מה-JSoc והחברים מהתואר הם רשת מוכנה שממשיכה לעבוד שנים. אם הגעתם אחרי האוניברסיטה, נחתתם מחוץ לכל זה, וזו בדיוק הסיבה שהקהילות המאורגנות חשובות לכם יותר.
• מפגשי תעשייה. בלונדון יש לוח צפוף שלהם ב-tech, ב-fintech, במוצר, בעיצוב ובנדל“ן. Israeli Tech Parliament, רשת התנדבותית של יזמים, משקיעים ואנשי תעשייה ישראלים בעולם ה-tech הבריטי, היא התחנה הראשונה המתבקשת לכל מי שנמצא שם.
• ספורט ואוויר פתוח. חבורות ריצה, כדורגל, רכיבה וטיולים הופכים פעילות גופנית לפגישה חברתית קבועה, ולהגיע כל שבוע זה סוג שקט של שייכות.

לחלוקה מלאה יותר של הסצנה לפי תחומי עניין ולא לפי ארגונים, הקבוצות החברתיות היהודיות בלונדון מכסות את זה, ויש גם מבט מתעדכן על מה קורה ברחבי העיר.

במה ישראלים בלונדון באמת עוסקים

כדאי להחזיק את המפה המקצועית בראש, כי היא מסבירה מי יושב לידכם בארוחה.

• Tech. חברות ישראליות בסייבר, ב-fintech, ב-adtech ובגיימינג מפעילות מטה לונדוני או EMEA, ומעבר להן יש את הישראלים שעובדים בתוך חברות בריטיות ואמריקאיות. הגיאוגרפיה של ההייטק בלונדון עצמה נמתחת מ-Old Street ו-Shoreditch ועד King’s Cross, עם הרבה שולחנות במשרדים גמישים באמצע.
• פיננסים. ה-City ו-Canary Wharf לבנקאות, למסחר ול-fintech, ו-Mayfair לקרנות הון סיכון ולמשקיעים. זה גם הסקטור שמביא אנשים לכאן לתקופה קצובה ולא לתמיד.
• נדל“ן. ייזום, השקעות, ניהול נכסים ובנייה, תחום שבו חלק גדול מהגיוס עובר מפה לאוזן.
• אוכל ואירוח. מסעדות, מאפיות ובתי קפה ישראליים הם הנוכחות הישראלית הכי גלויה בעיר, והמטבחים, השירות ושרשראות האספקה מאחוריהם מעסיקים הרבה אנשים. מפת האוכל הישראלי היא הסיור בעולם הזה.
• קריאייטיב ומדיה. עיצוב, פרסום, קולנוע וטלוויזיה, מוזיקה ואדריכלות.

זו לא רשימת מפעלים, אבל היא אומרת את הדבר השימושי: בארוחה קהילתית הסיכוי שמישהו מולכם עובד בתחום שלכם גבוה.

איך קהילה עוזרת לקריירה בלי להיות מועדון נטוורקינג

ההיכרויות שבאמת משנות כמעט אף פעם לא קורות באירוע שכתוב עליו נטוורקינג. הן קורות מהצד, שבועות אחר כך, כשמישהו נזכר במה שאמרתם שאתם עושים ומעביר לכם הודעה. זה כל המנגנון, והוא עובד רק אם מזינים אותו.

שלושה הרגלים עושים את רוב העבודה. תגידו בקול מה אתם מחפשים, במילים פשוטות, יותר מפעם אחת, כי אף אחד לא יכול להפנות אתכם למשרה שהוא לא ידע שאתם רוצים. תבקשו מידע ולא טובות, כי שיחה של עשרים דקות על איך חברה באמת עובדת קל לתת ושווה יותר מהמלצה שעוד לא הרווחתם. ותהיו שימושיים בחזרה, כי מי שמחבר בין אנשים הוא זה שמחברים אליו.

המכניקה של חיפוש העבודה עצמה, הלוחות, המגייסים, ה-CV בסגנון הבריטי ובסיס ה-right to work, נמצאת במדריך שלנו לעבודות לדוברי עברית בלונדון. מה שקהילה מוסיפה מעל זה הוא השכבה שלא מגיעה לשום לוח: המשרה שמועברת לפני שהיא מתפרסמת, הקריאה הכנה על חברה ממישהו שעזב אותה, וההיכרות שהופכת הגשה לשיחה.

איפה גרים בשלב הזה

Golders Green, Hendon ו-Finchley הם המקום שבו הקהילה הכי צפופה. האזורים המרכזיים יותר, West Hampstead, Kilburn, Camden ו-Islington, מקרבים אתכם למשרדים, וקווי ה-Northern וה-Jubilee עולים משם ללב צפון-מערב לונדון היהודי, כך שאף בחירה לא מנתקת אתכם מהשנייה.

אף בחירה לא סוגרת עליכם דלת. הרבה מהקבועים חוצים את העיר לארוחת שישי ומתייחסים לנסיעה כחלק מהערב. מדריך השכונות עובר אזור אזור עם התמורות של כל אחד, ואם אתם עדיין בשלב הקרטונים והניירת, המדריך למעבר ללונדון מכסה את הנחיתה המעשית.

האירוע הראשון, לבד

לדעת שהדברים קיימים זה החלק הקל. להיכנס בדלת זה החלק שחושבים עליו יותר מדי. כמה דברים הופכים אותו לפשוט.

• תבחרו פורמט קטן בפעם הראשונה. ארוחה משותפת או מפגש נינוח הרבה יותר קלים להגיע אליהם לבד ממסיבה גדולה, שבה החבורות כבר התגבשו.
• תגיעו קרוב להתחלה. להיכנס מוקדם, כשאנשים עוד עומדים ומנסים להבין איפה לשבת, קל בהרבה מלהיכנס לחדר שכבר התיישב.
• תגידו שזו הפעם הראשונה שלכם. משפט אחד לאדם אחד נותן לכל מי שסביבכם דרך קלה לצרף אתכם, ומישהו כמעט תמיד יעשה את זה.
• תחזרו. חברות נבנית בחזרתיות, לא בערב אחד מוצלח. הפרצופים שאתם ממשיכים לראות הופכים לאנשים שמזמינים אתכם ישירות, וזה הרגע שבו העיר משנה צורה.

לוח האירועים תמיד מעודכן, ובחודש ממוצע קורה שם יותר ממה שרוב החדשים מצפים.

הודעה אחת, וזה כל המחסום

הבית הוא עמותה רשומה (מס’ 1217670), ההצטרפות חינם, והיא נבנתה בידי אנשים שגם הם הגיעו לכאן בלי להכיר אף אחד. אין טופס הרשמה ואין דמי חבר. הדרך פנימה היא הודעה לארי, שיכניס אתכם לרשימה לארוחה הבאה, להרצאה הבאה, לקפה של יום שלישי שקט, או שאפשר לכתוב ל[email protected] אם זה נוח יותר.

את העבודה כבר יש לכם. כל השאר הוא עניין של להגיע לדבר אחד, ואז להגיע שוב.